חיפה הצלבנית – בין הפתעה לאכזבה במבצר ראס מיה בשכונת רוממה הישנה

מאת: אדר' עומרי זילכה. איורים: אדריכל אייל אלרון. עריכה לשונית: אביעם בן נעים.

מה הדבר המיוחד שיש לכם בשכונה? בית קפה שכונתי ומגניב? קולנוע במרחק הליכה? חוף ים (אם אתם גרים בבת גלים)? לתושבי שכונת רוממה הישנה יש אתר בלב השכונה שאין לשום שכונה אחרת בעיר – שרידי מבצר צלבני, מבצר ראס מיה (בתרגום לעברית: ראש מים).

שרידי המבצר

המבצר שוכן בראש הגבעה שאותה מקיף רחוב הפלמ"ח, ממש מעל היכל הספורט "רוממה". לאחר שמונה שנים בחיפה לא חשבתי שאני יכול להיות מופתע עד כדי כך מעוד מקום בעיר, אבל שרידי המבצר והזוויות לנוף שהופיעו בין הבתים הפתיעו אותי ולקחו אותי למסע בין עבר מפואר להווה מנומנם ומחשבות על העתיד.

הצלבנים

המבצר שקיים במקום הינו מהתקופה הצלבנית (ככל הנראה מהמאות ה-12-13) והוא בנוי על תל קדום, שראשיתו בתקופה הכנענית הקדומה (3000 לפנה"ס בקירוב). כלומר מדובר על תל שיש בו שכבות שהולכות כ-5000 שנים אחורה (!!!).

המבצר הינו חלק מסדרת מבצרים שהיו לצלבנים במקומות שונים בארץ (אפולוניה ליד הרצליה, מבצר יחיעם והמונפור בגליל המערבי, עין חמד בהרי ירושלים, כוכב הירדן צפונית לבית שאן ועוד רבים). בכל אותם המבצרים ניתן למצוא את האדריכלות הצלבנית הצבאית, אך הימצאותה בלב עיר הופכת אותה לייחודית בעיניי.

שרידי המבצר כפי שאנו רואים היום הינם רק שרידים חלקיים, שכן חלקה קבור מתחת לפני האדמה; אך גם הם מאפשרים לנו להתפעל ממנה: קמרונות חבית, חרכי ירי, קירות אבן עבים (שיטת הבנייה של אותה העת), אבנים מסותתות, בורות מים וכן שרידי חרסים ומטבעות שנמצאו לאורך השנים על ידי תושבי הסביבה. לא רק אדריכלים יתפעלו משיטת הבנייה, מהעובדה שהמבנה עומד על תלו כבר כמה מאות שנים ומהיכולת לבנות מבנה מאסיבי באמצע שום מקום של אז.

דווקא העובדה שמדובר בחורבה, ולא בשריד שלם ומשומר, גרמה לי להפעיל את הדימיון ולחשוב על חיילים צלבנים בשריוני קשקשים כבדים מפטרלים למול הנוף הנשקף (אז, ללא עצים או בתים שהסתירו להם) ורואים את כל מי שעובר מתחת לאף שלהם, וגם על שגרת יום בחיפה הצלבנית שאנו כלל לא מסוגלים לדמיין.

אם לצלבנים זה היה טוב, אז גם בימינו יש שי שמשתמש בו

חרך ירי

אחד הקמרונות שבמבצר. שיטת הבנייה של אותה התקופה

החיפאים

לאחר ההתרפקות ההיסטורית מגיע ההווה. אי אפשר שלא להתאכזב מאיך שהמקום מקבל את פניך ומאיך שהוא נראה כיום. לא קיים שלט הכוונה למקום, הכניסה היא דרך מגרש חניה וכשמגיעים לקרבת המבצר מקדם אותך שלט של העירייה שבו כתוב "לצורך הגנה על הממצאים ההיסטוריים באתר הארכיאולוגי ראש מיה, האתר סגור". השלט הזה הינו "פטנט" במקומות בהם העירייה לא משקיעה כסף ופוחדת אולי מתביעות (כדוגמת בוסתן כיאט שבסביבתו מצויים לא מעט שלטי אזהרה). לאחר שהעזנו ונכנסנו קיבלה את פנינו עזובה: ספסלים שבורים, לכלוך רב, ללא שלט הסבר, שביל מסודר או תאורה בלילה.

אין ספק ששלטים כאלו גורמים לך לשוטט באתר

אני אולי נשמע מופתע, אבל אחרי כמה שנים של מגורים בחיפה הדבר אינו מפתיע אותי כלל. הצורה שבה העירייה טיפלה לאורך השנים באוצרות כגון מבצר זה הינה מקוממת. היא מראה שאין בקרב אנשי העירייה חברים המסוגלים לחשוב על פיתוח אתרים מעבר למוכר והנדוש. לא סתם הזכרתי את בוסתן כיאט, שכן בין שני האתרים עובר קו ישיר. שניהם מהווים עדות מדהימה בתכונותיה לתקופה, עדות שערים אחרות לא זכו לה בשטחן, ועושה רושם כי העירייה הייתה רוצה ששניהם יימחו מעל פני האדמה על מנת שלא תצטרך לטפל בהם.

עתיד

אחרי שהתבאסנו מאיך שהמקום נראה, אפשר לנסות ולהיות אופטימים, ובשביל זה צריך להרכיב את המשקפיים המיוחדים ולדמיין. לדמיין את המקום בתור שטח ציבורי פתוח עם שבילים, ספסלים, גינון ותאורה, כשבלבו המבצר הצלבני – פתוח למבקרים ועם שלטי הסבר (ואולי אפילו עם פסלים של חיילים צלבנים לצורך האווירה). דמיינו את עצמכם מסתובבים שם לעת שקיעה, נהנים מהנוף ולומדים קצת על המקום בו אתם חיים. דמיינו לעצמכם את הילדים שלכם משחקים שם, בְמקום בו הדמיון שלהם ניצת והם רואים את עצמם בתוך הפרק הזה בהיסטוריה של העיר, ולא רק בגני שעשועים מפלסטיק שמציעים להם נדנדה ומגלשה. דמיינו אירוע שכונתי באחד מערבי הקיץ לצידו של המבצר המואר, עם בריזת ים נעימה. לא מדובר במשהו שאינו ניתן להשגה, צריך רק עירייה שתרים את הכפפה.

כידוע לכולנו, חיפה התברכה מכל טוב שעיר יכולה לבקש: ים והרים, טבע ונוף אורבני, מבני דת (וסובלנות דתית), גנים בהאים מפוארים, מבנים מדהימים ביופיים וגם פנינים כדוגמת מבצר זה, שצריך ללטש קצת ולהפוך לחלק מהחוויה החיפאית.

לעוד מידע מפורט על הסקר הארכיאולוגי לחצו כאן.

ואם אתם ממש בקטע של הצלבנים בארץ, מוזמנים לראות את הפרק של הסדרה "תוהו ובוהו" שעסקה בנושא.