מאת: אדר' עומרי זילכה.
ט"ו באב הגיע ובעוד שבנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים, אני יצאתי לחפש זוגות של מבנים בעיר, אשר מערכת היחסים ביניהם מספרת סיפור מצחיק, מרגש או מוזר ועל הדרך, מספרת גם סיפור על העיר.
השידוך המאולץ: מגדל הטיל ומסגד אל-ג'רינה
מסגד אל-ג'רינה ומגדל הטיל (או בשמו הרשמי מגדל המפרש) שוכנים זה ליד זה בעיר התחתית ואין ספק שהם אחד מהזוגות היותר מנוגדים בעיר. המסגד בן יותר ממאה שנה "שודך" למגדל הטיל ללא הסכמה לפני יותר מעשור ומאז הם חיים זה לצד זה בזוגיות המעוררת תהיות רבות. הניגודיות בחומרים, טכנולוגיית הבניה השונה בתכלית, השימושים השונים והתחושה הרוחנית שבמסגד לעומת תחושת הסתמיות במגדל מולידים זוג מרתק, אולי המרתק ביותר בכל הרשימה. הזוג הזה, נותן לנו הצצה לסיפור של העיר התחתית החל בתקופה העות'מנית, בה היה המסגד מרכז חיי הדת של האוכלוסיה הערבית של העיר, ועד היום בו הסביבה הפכה עסקית-ממשלתית המונשמת ע"י העירייה מזה כעשור. הזיווג הזה מאפשר לנו לתהות על מה שהיה אז וכיצד התעצב ההווה שלנו, ואין ספק שהתמונה של הזוג יחד, הממחישה בעיקר את הפרש הגבהים ביניהם, היא אחת התמונות הייחודיות שיש בעיר.
מה נאחל להם לכבוד ט"ו באב? שיהיו סמל למפגש בין עבר ועתיד שיכול לקרות בעוד הרבה מקומות אחרים בעיר הזו.
המזדקנים בכבוד: שער פלמר.
שני המבנים בעלי החזית המעוגלת מהווים את ה-שער לים מהעיר התחתית והם חלק מתכנונו של האדריכל הבריטי קליפורד הולידיי לדרך העצמאות (אז דרך המלכים). דרך זו תוכננה כרחוב ראשי, מסחרי, עם חזית רציפה וקומה מסחרית המלווה את הרחוב, מסוג התכנון שנפוץ מאוד באירופה אך כמעט ולא מוכר בארץ.
הזוג מפגין אדריכלות נקיה ומוקפדת, כיאה לאדריכלות המודרניסטית של שנות ה30 עם חזית מעוגלת, המתייחסת לפינה ולתפקיד המבנה כשער לים, בימים שמבנים על פינות רחובות היו מקבלים עיצוב מיוחד והופכים למבנים הכי מיוחדים ברחוב.
כמו בזוג הקודם, המבנים על שמם (פלמר היה המהנדס הבריטי שהמליץ על הקמת הנמל בחיפה), האדריכלות שבהם, השימוש שבהם ומצבם היום (כיום המבנה המזרחי מאוכלס ואילו המבנה המערבי נטוש ברובו) מלמדים אותנו על העבר של האיזור ועל עלייתו, מורדתו ועתידו המעורפל.
איחולים לזוג לרגל ט"ו באב – שיהיו שער דרכו נעבור כולנו רגלית מהעיר אל הים.
הזוג הסלב: מגדלי פנורמה.
הזוג נפגש על שולחן השרטוטים של האדריכלים שלמה גלעד ויחיאל קומט בשנות השמונים. כיום מהווה מגדל אחד מלון והשני מגדל מגורים עם קניון בבסיסם ונוף עוצר נשימה.
בראשית דרכם היו הזוג מושא לחוסר הערכה ואף שנאה בשל גובהם, מיקומם המרכזי וחוסר ההתאמה לאופיו של הכרמל הטובל בירוק. אלא שעם השנים, הפך הזוג לאייקון חיפאי וכיום הם מהווים נקודת ציון מוכרת בעיר והם חלק בלתי נפרד מקו הרקיע החיפאי, לטוב ולרע.
איחולים לזוג לרגל ט"ו באב – שהקניון הסתמי יפנה את מקומו לשימוש ציבורי הפתוח לנוף .
השלישיה : הפורום בטכניון
השלושה הכירו גם הם על שולחן השרטוט והפעם של האדריכלים אריה שרון, בנימין אידלסון ומשה קלטר , אשר התבקשו לתכנן את המרכז הציבורי של הקמפוס החדש של הטכניון בנוה שאנן. המבנים נבנו בין סוף שנות ה50 לאמצע שנות ה60 , ממוקמים בלב הקמפוס. ושוכנים בהם הספריה המרכזית של הטכניון, מבנה המנהלה ואודיטוריום צ'רצ'יל. המבנים מודרניסטיים ובנוים מבטון חשוף, עם חצרות פנימיות, קוים נקיים ועיצוב אדריכלי מוקפד כמו הכיפה של אודיטוריום צ'רצ'יל. אך עם כל הכבוד למבנים, דווקא הנגטיב שנוצר ביניהם, כיכר דו מפלסית ה"נשפכת" אל הדשא המרכזי של הקמפוס, היא זו שגונבת את ההצגה ומהווה את אחת הכיכרות הציבוריות הטובות והמעוצבות שיש בעיר. הפרופורציות שלה נעימות, יש בה תמיד תנועת אנשים, שילוב של בטון אפור ודשא ירוק ובלב כל זה, פינת הנצחה לסטודנטים ולבוגרי המוסד שנפלו במערכות ישראל.
איחולים לזוג לרגל ט"ו באב – שעוד אנשים בעיר יכירו את הכיכר ובכלל את נפלאות הארכיטקטורה בטכניון.
הזוג המושמץ: הלבניות של בתי הזיקוק
ה-זוג החיפאי לטוב ולרע, סמל הזיהום והתחלואה במפרץ שהתפרסם (לצערנו) בכל הארץ. הזוג היה פעיל שנים רבות בתור מתקן הקירור של בתי הזיקוק וכיום מהווה אחת הלבניות מרכז מבקרים לבתי הזיקוק (הבאים לספר לנו כמה בתי הזיקוק הם דבר נפלא וכמה כדאי לשלש את שטחם כדי שלכולנו יהיה יותר סרטן...).
אם לרגע מתעלמים מכל ההקשרים השליליים שעולים לנו לראש כשאנו רואים את המבנים האלו, צורתם ואופן ההנחה שלהם זה לצד זה, יחד עם קוטרם הענקי (80 מטרים!!!) יוצרים אלמנט פיסולי ודי איקוני במרחב. אגב, שמם נולד בשל הדימיון לצורת גביעי הלבן שהיו פעם.
איחולים לזוג לרגל ט"ו באב – שכל מה שמסביבם כבר לא יהיה שם.
Comments