נעילת שערים בחיפה, המקרה של ואדי עמיק

כתב וצילם: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים.

תארו לכם שבחלק מסוים בשכונה שלכם היה שער לעולם עשיר ומלא חיים. שער לנוף עוצר נשימה, למרחב פתוח לא מבונה שאפשר לטייל בו, לצאת עם הכלב, להכיר לילדיכם עולם שאין בו מסכים, לנשום אוויר (אולי אפילו בלי מסכה). האם הייתם נועלים את השער הזה? האם הייתם הורסים אותו לטובת תועלת שניתן היה להשיג במקום אחר? כנראה שלא. המקרה של פתחת ואדי עמיק הוא בדיוק מקרה כזה - שער שמאוים בסגירה.

משמאל הים מציץ בכניסה לואדי. מימין הירידה בשביל בפתח הואדי.

פתחת ואדי עמיק נמצאת ברחוב ניצנים בכרמל הוותיק. בין מבנים סטנדרטיים יוצא לו שביל שקל לא להבחין בו, ואחרי צעידה של דקה-שתיים אתה נזכר כמה שאתה אוהב את מה שיש לעיר הזו להציע. הים מולך, משני צדיך בתי השכונות הגובלות בוואדי ומסביבך הירוק הזה, העשיר, החי, שמתמלא בפריחה באביב, שמלא בחיות כל השנה, שהוא אחת המתנות הגדולות שיש לנו כאן. רק כדי לסבר את האוזן: לפי סקר אתרי טבע עירוני של החברה להגנת הטבע משנת 2012 בוואדי עמיק, נצפו בוואדי 3 מיני יונקים, 26 מיני עופות, 2 מיני זוחלים, 7 מיני פרפרים ו-19 מיני עצים שונים - חלקם מוגנים, נדירים או אנדמיים (ייחודיים רק לאזור הזה של העולם). בעולם שבו מדברים על ההכחדה השישית, הנתונים האלה בשולי הפעילות העירונית הם מדהימים.

פתחת הוואדי היא אחד המקומות היחידים שבהם המרחב הציבורי (הרחוב) מתחבר לוואדי, ומכאן חשיבותו. כמו בהרבה משכונות הכרמל האחרות גם במקרה הזה הוואדי פוגש לאורכו מבני מגורים פרטיים שמסתיימים בקיר תמך או בקומת עמודים, אלא שכאן הרחוב והעיר מתחברים לטבע וזה מה שעושה את חיפה לייחודית. בפתחת הוואדי תושבי השכונה יכולים לרגע להתנתק מהחדשות, מהצרכנות, מהקורונה ולהתחבר לעולם כל כך אחר, שתי דקות הליכה מהבית. רבים מתושבי השכונה עושים זאת, ורבים עוד יותר עשו זאת בתקופת הסגר של גל הקורונה הראשון - אז היה המקום למפלט בעיקר לילדים ולנוער וגם כעת בסגר של הגל השני.

עד כאן הכל נהדר, אלא שבחיפה כמו בחיפה דווקא המקומות הכי טובים צריכים להיאבק על קיומם. ייעוד הקרקע המאושר בפתחת הוואדי הוא של מבנה ציבור (כך לפי תוכנית מס' 1033\א המאושרת משנת 1973). במכרז שפרסמה העירייה בשנת 2013 ביקשה העירייה למכור את השטח (וזאת למרות שאינה רשאית למכור את השטח כל עוד ייעודו ייעוד ציבורי). התושבים, מגובים בחברה להגנת הטבע, יצאו למאבק אולם השטח אכן נמכר במכרז (נוסף) לחברה יזמית. אותה חברה יזמית מנסה מאז לקדם שינוי תב"ע (תוכנית בינוי עיר הקובעת את ייעודי הקרקע ואת הזכויות בשטח שבו היא מצויה) ולפיו יוקמו במקום מבני מגורים. בוועדה המחוזית שדנה בתוכנית בפברואר האחרון, הוצגה חלופת תכנון של מגדל בגובה 24 קומות וחלופת תכנון של שני מבנים, האחד בגובה 9 קומות והאחר בגובה 16 קומות (וזאת על מנת לרכז את הבינוי ככל הניתן ולא להתפרש). הוועדה החליטה כי יש להתאים את גובה הבינוי ואת היקף הבינוי לתוכנית המתאר הכוללנית לעיר (חפ/2000) ושיש להצמיד את המגורים כמה שיותר לבתי המגורים הקיימים כדי למנוע חדירה אל תוך הוואדי. כמו כן, החליטה הוועדה כי התוכנית תצטרך לכלול שביל ציבורי ושטחי ציבור בהתאם למדיניות העירייה.

פרוטוקול הדיון בוועדה מעיד כי היא אומנם לא ביטלה את התוכנית, אבל גם לא הביעה אהדה רבה כלפיה כפי שהוצגה ושלחה את היזם והמתכננים לבוא עם חלופה טובה יותר. מאז החלטת הוועדה שינו היזמים את הבינוי המוצע. ונכון שכבר לא רואים מגדלים בהדמיות ושכעת הבינוי המוצע נמוך יותר כלפי הרחוב ויורד לכיוון הוואדי במבנים מדורגים, אך עדיין, גם בהצעה החדשה, מרחוב ניצנים כבר לא יראו את הים בנקודה הזו והשביל שמוביל לפתחת הוואדי יהפוך לכביש (כי כבר למדנו שכבישים חשובים יותר מאנשים). חשוב להבין שחלופה טובה ככל שתהיה תפגע בפתחת הוואדי והוא לא ישוב להיות כפי שהיה, גם אם יהיה מצפור במקום. אחרי שבונים חמש קומות חניה תת קרקעית - כפי שמציעה התוכנית כרגע - הרבה לא נשאר מהטבע.

ההדמיות שנידונו בועדה המחוזית כפי שהורדו מאתר "תכנון זמין". מימין חלופת שני המבנים, משמאל חלופת המגדל.

כמו בכל כך הרבה מקרים אחרים בעיר (גבעת זמר, דניה הירוקה, גבעת השבשבת ואחרים) אני מוצא את עצמי לא מבין איך דברים כאלה קורים בכלל (שלא לומר: דופק את הראש בקיר למול ההדמיות שראיתי). נתחיל בעובדה שהעירייה, כבר בתקופת יהב, מכרה שטחים רבים שיועדו למבני ציבור לטובת מגורים. כל מתכנן מתחיל יודע ששטח למבני ציבור הוא חשוב ביותר, ואף פעם לא מצמצמים אותו ובטח לא מבטלים אותו, כי הוא העתודה של המרחב מסביבו לגדול. למה מכרו את העתיד הציבורי של כולנו? מצבה של קופת העירייה בתקופתו של יהב יכול לספק הסברים.

נמשיך בזה שלא ברור איזו תועלת יוצאת מזה לעיר - תוספת של מאה יחידות דיור שווה את הרס הטבע? אם סופרים את כל העיבוי שהשכונה יכולה לקבל (ויש מדיניות תמ"א/38 שבדקה את זה לא מזמן) אפשר לראות שניתן לעבות את השכונה ולהוסיף לה יחידות דיור רבות על בסיס הקיים, ללא הרס של המקום הזה.

למה לא להשאיר את השטח פתוח? למה לא להפוך את נקודת החיבור הזו שבין העיר לבין הטבע לנקודה ייחודית, שונה בנוף העירוני הישראלי? למה לא לשמור על הייעוד המקורי בדמות מבנה ציבור ולפתח אותו כך שהמתחם יהיה באמת ציבורי, עם בינוי נמוך משתלב ומתאים ועם גישה לטבע? למה לא לאפשר לילדים ללמוד בגן ילדים וללכת לטיול בטבע שליד הגן? או לתת לבני נוער קן לתנועת נוער והם מצידם ישמרו על הסביבה שלהם, ידריכו טיולים בסופי שבוע וידאגו לתחזוק המקום. חיפה יכולה להציע כל כך הרבה עניין בנקודות החיבור האלה כמו בפתחת ואדי עמיק, ועד היום היא כמעט שלא עשתה זאת. היא יכולה להפוך את המקומות האלה למקומות הציבוריים הכי נחשקים, מגניבים ומדהימים שיש, שיגרמו לכל האחרים לקנא, אבל היא עדיין לא עשתה כן ולא ברור אם אי פעם תעשה.

בינתים כדי להזכיר לעולם שהמקום הזה הקיים התושבים הציבו שלט והעירייה הציבה ספסל

בשנים האחרונות עלו לכותרות התוכנית לפתיחת חזית הים העירונית השואפת לחבר בין העיר לבין הים, ופרויקט מפרץ החדשנות המבקש להפוך את אזור המפעלים לאזור מגורים. כל אלה טובים ויפים, אולם בין לבין נדמה שנרדמנו בשמירה על מה שיש בעיר עכשיו, וזה החיבור המדהים שלה עם הטבע העירוני. אומנם חברי החברה להגנת הטבע ושאר ארגונים סביבתיים עושים לילות כימים למען אותם אתרים, והתאגדויות תושבים פועלות למנוע תוכניות הרסניות, אבל 15 שנות שלטונו של יונה יהב השאירו את חותמן, הבא לידי ביטוי במקרה הזה בתוכניות מקודמות או מבוצעות הפוגעות ב-DNA העירוני, זה שגורם לאנשים לאהוב את המקום בו הם חיים.

נכון להיום המקרה של ואדי עמיק עוד לא הוכרע במוסדות התכנון וקשה לדעת כיצד הוועדה המחוזית תפעל. אולם יש לצפות שעוד ועוד תוכניות כאלה יתעוררו בשנים הקרובות עם מדיניות הציפוף (המוצדקת) של מוסדות התכנון והגידול באוכלוסייה הצפוי לפי כל מדד אפשרי. אנחנו אלה שצריכים לזעוק "כן" לעיבוי אבל "לא" להרס, "כן" לעיר שיודעת לצמוח אבל "לא" לעיר שכורתת את הענף שעליו היא יושבת. ואם אתם מעוניינים להתעדכן במה שקורה עם ואדי עמיק, אתם מוזמנים לעקוב אחר עמוד הפייסבוק של פעילי השכונה כנגד התוכנית.