כתב: אדר' עומרי זילכה.
מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב לשוטט בערים. עוד לפני שידעתי שזה קשור לאהבה שלי לאדריכלות ולפני שהכרתי את המונח flaneur (מונח צרפתי בן כ200 שנה, המתאר אדם המשוטט להנאתו בעיר), פשוט אהבתי לשוטט. להכיר עוד סמטה, עוד בניין יפה, להגיע לתצפית נוף מזווית שלא הכרתי, לתת לרגליים להוביל אותי לגילויים חדשים. פסטיבל הליכות ג'יין שהתקיים בסוף השבוע האחרון בעיר הוא בשבילי פסטיבל השיטוטים האולטימטיבי ולכן הצטרפתי לנעמה סובול מבלוג תרבות אכילה ויחד ארגנו אותו.
הליכות ג'יין מתקיימות בעשרות ערים בארץ ובעולם, בסוף השבוע הראשון של חודש מאי לציון יום הולדתה של ג'יין ג'ייקובס, שהייתה אחת הראשונות שבישרו את בשורת העירוניות כפי שאנו מכירים אותה היום. בספרה "חייהן ומותן של ערים אמריקאיות גדולות" שהפך רב מכר, יצאה ג'יין כנגד כל עקרונות התכנון המרכזיים שהיו רווחים בשנות ה – 60 של המאה הקודמת בארה"ב: האיזור, התלות ברכב פרטי, יציאת המסחר מהעיר, הפרבור ועוד. ג'יין שיבחה את השכונתיות, המסחר המקומי, השהות של אנשים במרחב הגורמת תחושת בטחון ועוד ביטויים לתכנון עירוני טוב כהגדרתה.
בחיפה, הפסטיבל כלל השנה כ – 30 הליכות אליהם הגיעו מאות משתתפים. את הסיורים הובילו ללא עלות אדריכלים ואדריכלי נוף, אנשי סביבה, פעילים חברתיים, מעצבים, חוקרים, אנשי רוח וגם תלמידת תיכון אחת, יעל וולף, שאת עבודת הגמר שלה בתיכון כתבה על התחדשות עירונית בשכונת הדר. מגוון כזה של מובילים הבטיח הסתכלות שונה על העיר ובחינה שלה מכמה זוויות, כולל כאלו שאינן מקבלות חשיפה מספיקה ביום יום.
מארגני הפסטיבל הבינלאומי ניסחו את ההליכות כהזדמנות להסתכל העל העיר בצורה ביקורתית ועל ההליכה כאקט חברתי, פוליטי או אומנותי. בעיניי, ההליכות בחיפה הן קודם כל הליכות שנועדו לטעון את המצברים שלנו, חיפאים ולא חיפאיים באהבה לעיר. ביום יום אנו נוטים להיות עסוקים במאבקים חשובים נגד מיכל האמוניה, הזיהום במפרץ ועוד רעות חולות, כך שאנחנו נוטים לשכוח כמה יש לעיר הזו להציע. כמה היסטוריה, נוף וטבע עירוני יש בה. כמה הארכיטקטורה בה מגוונת, כמה עיצוב יש בה וכמה התכנון העירוני שלה מרתק. כמה קהילות מוצאות בה את ביתן, כמה ארגונים פועלים בה וכמה מוסדות ותיקים קיימים בה כבר עשרות שנים. בעיניי ההליכות נועדו להזכיר לכולנו שלחיפה יש המון מה להציע, ואם פרנסיה ותושביה ידעו ללטש אותה כמו שצריך, היא יכולה לחזור לימיה הגדולים.
מאות האנשים שהגיעו להשתתף בהליכות הן עדות בעיניי לצמא שיש לתושבי העיר (וגם למבקרים חיצוניים) להכיר אותה, לבחון עוד זוויות בה, להיות חלק ממנה ולהרגיש שגם לעיר שלהם יש מה להציע והרבה. ההענות של הציבור מדגישה את הדרישה שיש לעוד סיורים בעיר, לא רק במהלך סוף שבוע אחד אלא במהלך כל השנה. לא רק בנושאי אדריכלות, היסטוריה או טבע אלא גם בנושאים כמו עיצוב בעיר, אוכל, שירה או קהילות שונות. ההכרות הזו עם המכלול שיש לעיר להציע, חשובה על מנת שנדע להנות ממנה אבל גם כדי לחזק את הקשר שלנו אליה ולהיות חלק מהתהליכים שקורים בה ולהלחם עליה כשצריך. בתור מי שדמיין את הפסטיבל חודשים קדימה, התמלאתי אושר ושמחה למראה כמות המשתתפים הגדולה, למשמע התגובות החיוביות וגם לגלות את האנשים המדהימים שמרכיבים את הפסיפס החיפאי ועל הדרך לגלות עוד מקום או שניים שלא ידעתי שהם קיימים.
ולסיכום, תודה לכל מי שהיה שותף לארגון ההליכות בחיפה השנה. בראש ובראשונה לנעמה סובול מבלוג תרבות אכילה שחיה את העיר מבוקר ועד ערב. לקהילת חיפה בחברה להגנת הטבע ובעיקר לרותם וידן ולאוהד שוורץ על התמיכה (הלוגיסטית והכספית). לניסן וליובל, המארגנים של הפסטיבל בכל רחבי הארץ. וכמובן לכל מובילי ההליכות והמשתתפים בהן שהפכו את הפסטיבל הזה לאירוע העוצמתי שהוא היה.
ועכשיו נשאר לי לחשוב איזו הליכה אני אעביר בשנה הבאה…
Comments